מלא פרטים לקבל מתנה





חג לאילנות בארץ ישראל – טור טיול ט"ו בשבט במגזין חיים אחרים

יש יום אחד בשנה שבא להזכיר לנו את הקשר המיוחד שיש בין האדם לבין העצים: טו בשבט, חג האילנות. היום הזה התחיל בעבר היהודי הרחוק כתאריך הלכתי יבש שקשור לדיני מעשרות הפירות, המשיך בגלות לכדי יום ציפייה לגאולה וזיקה לאדמת הארץ ופירותיה והפך בראשית הציונות לחגיגה של ממש המלווה בנטיעות וריקודים לכבודה של הארץ. היום עם העלאת המודעות הסביבתית וערכי האקולוגיה מזמין אותנו חג האילנות לבחון ולהרגיש את הקשר האישי והציבורי שלנו אל העצים ומיני הצומח שיש סביבנו.

הצומח שבפנים ושבחוץ

לא לחינם נאמר כי האדם עץ השדה. שורשים, גזע איתן, צמיחה, גדילה, התרחבות, שאיפה למעלה ומתן פירות הם כולם איכויות צמחיות שאנו מוצאים בתוכנו. למעשה בתוך כל אדם מסתתר עץ ובתוך כל עץ נוכל גם לראות אדם. כמו האדם כך גם לעץ אישיות ואופי משלו.

אנו מוזמנים להסתכל על עצים ומגוון מיני צומח כישויות ייחודיות. אינו דומה עץ הזית לתאנה ולא הדקל לחרוב. הברוש הוא מין שונה לחלוטין מזה של עץ הארז ועצי האלון נפרדים מן האלה לסוגיה. עולם הצומח כל כך עשיר וכל כך מגוון ושפע של איכויות ואישויות טמונים בו.

בתולדות ארץ ישראל נודעו כמה מינים מיוחדים ששימשו לה כסמל. בתקופת המקרא היו אלה שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ: חיטה ושעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. בחג הסוכות זכו ארבעה מינים: הדס, ערבה, אתרוג ולולב לקשט את הרחובות השוקקים. רבים מנביאנו כשביקשו להעביר מסרים לעם השתמשו בטבע העשיר שהקיף אותם ובדימויי העצים והצומח שהכירו מסביבתם הקרובה. ירמיהו שכואב את ההידרדרות המוסרית של עם ישראל מטיף בהשראת הצומח: "וְאָנכִי נְטַעְתִּיךְ שׂורֵק כֻּלּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" וגם ישעיהו שמיטיב להעביר לנו דברי נחמה מתבונן בתופעה של צמיחה מחודשת מתוך גזע ישן ומנבא: "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה". ומה לנו יותר ממגילת ההלל לצומח ולאהבה של שיר השירים המלאה בתיאורי טבע ומיני צומח בגנים.

אחר כך הגיעו חז"ל שהקפידו על תלמוד תורה ועם זאת היו מאוד מחוברים לעולם הטבע והצומח. על רבים מהם מסופר כי חוללו ניסים עם עצי חרוב לצד מעיינות. חלק מהם אף מופיעים במקורות כמי שידעו לתקשר עם עצים ולהבין את שיחתם. רבן יוחנן בן זכאי למשל ידע שיחת מלאכי שרת ושיחת שדים ושיחת דקלים. במדרש על ספר בראשית נכתב ש"כל האילנות כאילו משיחים אלו עם אלו. כל האילנות כאילו משיחים עם הבריות" ואף התקינו ברכה מיוחדת ללבלוב האילנות בחודש ניסן.

הגלות הארוכה הרחיקה אותנו מהטבע הארצישראלי. הפזורה היהודית ברחבי העולם פגשה עצים שונים ומשונים שגדלים באקלימים אחרים, קרים ומושלגים או טרופיים, חמים וגשומים. היהדות אומנם הפכה למופשטת יותר ומנותקת מאדמה. ועם זאת רבים מאנשי הרוח מצאו עצמם נמשכים ליערות ולשדות כמו ראשי החסידות : הבעש"ט ורבי נחמן מברסלב שחיפשו סביבם את שירת העשבים ופלאי הבריאה.

הצומח של שנות האלפיים

חזרנו אל הארץ, למולדת טבעית ואיתה אל הצומח החי והנושם ואל בריאות לאומית. חזרנו אל העצים העתיקים שלנו ואל דימויי הנביאים והאדמה המחבקת. בהשוואה למדינות רבות וגדולות פי כמה מישראל התברכה ארצנו בגיוון יוצא דופן ולא פרופורציונלי לשטחה הקטן. למעלה מ-2600 מיני צומח מצאו כאן את ביתם. עבור חלקם הארץ היא הגבול הצפוני של תפוצתם כמו דקל הדום, עבור אחרים זהו גבול התפוצה הדרומי דווקא כמו רקפת יוונית ואדמונית החורש. העובדה שישראל היא גשר בין יבשות שונות וגם בעלת מבנה טופוגרפי מורכב ייצרה נישות מרובות למגוון הנדרש למינים השונים של הצומח.

לצד האלונים והאלות, הזית והגפן, השיטה, הקטלב, החרוב והשקמה נמצא גם כמה מינים חדשים יחסית שהתארחו בארץ והפכו במהרה לעצים מאוד ישראליים: שיח הצבר הדרום- אמריקאי שיובא לשמש כגדר חיה וקוצנית הפך לסמל מקומי של העברי החדש המתוק והקוצני. עץ האקליפטוס העצום הגיע מאוסטרליה כחלק מהמאבק בביצות ובפי הערביים כבר נתכנה כ'עץ היהודים'. העצים המהגרים השתלבו יפה במרחב יחד עם היהודים העולים החדשים שניסו להחיות מחדש אדמה עתיקה.

החזון הציוני לבש גוף ומדינה וגם הרבה אספלט ושמלת בטון. פרויקטים של בנייה וכיבוש המרחב הרחיקו אותנו במהירות מהקשר החי עם הצומח ועם האדמה. האורבניזציה והטכנולוגיה מקיפים אותנו מכל צד ומתחילה התעוררות קולקטיבית שאם לא נעשה פעולה יהיו אוצרות שילכו לגמרי לאיבוד. תנועות מחאה הוקמו , שירים על שקמים שהיו כאן ונעלמו נכתבו, הוקמו רשות טבע וגנים וגם שמורות טבע ואתרים שנועדו לשמור ולהגן על החי, הצומח, הנחלים והקרקע. בשבילם ועבורנו.

כשאנו יוצאים לטייל בשבילי ארצנו אנחנו מוזמנים לתת תשומת לב מיוחדת לעצים ולצומח שסביבנו. אפשר ללכת לטיולים בעקבות עצים מיוחדים שהפכו לסמל של מקומות כמו עץ השקמה המפואר בסמל העיר נתניה או האלון שבגוש עציון. אפשר לצאת אל חורשות מקודשות כמו חורשת הארבעים הדרוזית שבכרמל. ניתן גם לצאת לחיפוש אחר עצים יחידים מקודשים לרוב בסמוך לקברי צדיקים שבזכותם לא העזו לפגוע בעץ המקומי. כמו עץ האלה האטלנטית בסמוך לקבר רבי טרפון בגליל העליון. ואפשר כמובן לתת את הדעת על עצים הנראים לנו יומיומיים ופשוטים שנמצאים בכל שביל ובכל דרך שנלך. כי המסר הכי חשוב והכי פשוט בעיניי הוא שלכל עץ יש אישיות. לכל צומח יש נשמה. לכל פרח ועלה יש מה לומר עבורנו. אז צאו לטייל וליהנות יחד עם שירת האילנות.

 

זה הזמן להנות עם שבילים ברוח

טיולים והרצאות ◇ קורסים וסדנאות

קידום אתרים לעסקים קידום אתרים לעסקים
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support