מלא פרטים לקבל מתנה





המעגלים של חוני המעגל – טור טיולים במגזין חיים אחרים

את חוני המעגל אני זוכר עוד כילד. ראיתי בדמיוני אדם זקן לבוש לבן שבמקל הקסמים שלו מצייר עיגול בתוכו הוא עומד ומפציר באלוהים להוריד גשמי ברכה. כמובן שהקסם הצליח. בחלוף השנים העמקתי בספרות חז"ל והבנתי שפניו של חוני הרבה יותר מורכבות. לכבוד הגשמים הראשונים ולכבודו של מוריד הגשמים הנודע יצאתי למסע גיאוגרפי-ביוגרפי בארץ בהשראת המקורות כדי לגלות קוים לדמותו הרוחנית של חוני.

תחנה 1 – בהר הבית

"מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים..

מה עשה? עג עוגה, ועמד בתוכה, 

ואמר לפניו: ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, 

שאני כבן בית לפניך, 

נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. 

התחילו גשמים מנטפין. ." (משנה, מסכת תענית)

את המסע האסטרלי שלנו אני מתחיל בעליה להר הבית בירושלים, מקום המקדש. יחד איתי נוהרים רבבות לפסגת ההר מפחד השיטפון בנחל קדרון שיצרו הגשמים שהוריד חוני בשנת בצורת. התקופה היא מאה 1 לפנה"ס, רגעים אחרונים לשלטון החשמונאי בארץ, כשהמקדש השני עומד על תילו והמוני המוני יהודים עולים ומגיעים לעיר הקודש. חוני גם הוא מסתובב בעיר ועושה לו שם של צדיק, חסיד המומחה במיוחד בענייני גשמים. ולא בכדי.

לחוני הייתה רגישות מיוחדת לגשמים. קודם כל הכינוי שלו כחוני המעגל. הרבה חכמים נקראו בתוספת המקצוע שלהם: יוחנן הסנדלר, יצחק הנפח, וחוני היה 'המעגל'. מעגלה היא כלי העבודה של הטייחים. זוהי אבן מסיבית עגולה שמסובבים על הטיח בגג. עבודת הטיוח חשובה במיוחד לקראת עונת הגשמים כדי שלא ידלוף הבית. המקצוע והפרנסה של חוני כטייח העניקו לו רגישות גדולה לנושא המים. כשתפילותיו לא נענות חוני עג עוגה ועומד בתוכה. העוגה בלשון חכמים היא: ערוגה. חוני מטפח ערוגת צמחים עגולה כשהוא כביכול נטוע בתוכה כאילן המתחנן למים. הטקס הזה התלווה לשבועה שאינו זז עד שירדו גשמים.

הרבה אנשי מאגיה, כישוף וקסמים יש בתרבויות שונות וכך גם היו ביהדות הבית השני בה חי ופעל חוני. אך חוני לא רואה בכך מניפולציה בעלת אינטרס אישי. חוני חש אחריות ציבורית ("בניך שמו פניהם עלי") והוא גם חש קרוב כל כך לאלוהים ("שאני כבן בית לפניך") עד שהוא מרגיש שאפשר לוותר על כל גינוני הכבוד והסדר הממוסדים. הוא זועק, הוא משביע, הוא ממש דורש כמו ילד כלפי אביו. ואכן הגשמים יורדים. במשא ומתן ממושך חוני מגיע לעוצמת הגשם הרצויה. ולבסוף כשהגשמים ממש התחזקו הזדרזו ההמונים לעלות להר הבית הגבוה כדי להתחמק משיטפון הגשם.

מתוך הקירבה שלו לאל כמו בן אצל אביו חוני מרשה לעצמו לפתח יחס דתי אחר. הגישה הזו לא מצאה חן בעיני הממסד הדתי בראשו פעל שמעון בן שטח שהכריז שראוי היה לנדותו, אבל חוני היה מיוחד ,הוא היה אחר. אחרות שנובעת מהקירבה המיוחדת והאינטימית מאוד שלו עם אלוהים. את היחס הזה הוא מתמיר לא רק לצרכיו הרוחניים האישיים אלא לטובת הציבור כולו ולהורדת גשמים.

תחנה 2 – חרובים בשפלת יהודה

אני יוצא מירושלים יחד עם חוני וממשיך אל גבעות השפלה שם אני פוגש בהרבה עצי חרוב מלבבים ונזכר בעוד פרק בסיפור חייו של חוני.

"יום אחד היה מהלך בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב. אמר לו: חרוב זה, עד כמה שנים צריך להמתין כדי שיטען פירות? אמר לו עד שבעים שנה לא יטען בפעם ראשונה. אמר לו חוני לאיש: האם פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה? אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם נטוע בחרובים, כמו ששתלו עבורי אבותי – כך אני שותל לבני" (תלמוד בבלי, תענית).

עץ החרוב על פירותיו החומים דמויי החרב טומן בחובו חורבן ופריחה גם יחד. חוני מקבל שיעור חשוב מאדם פשוט שנוטע עץ שפירותיו לא יהיו עבורו ולא עבור בניו אלא לדורות עתידיים. אצל חוני הכל קורה באופן מיידי. הוא שואל , מבקש, דורש ומייד מקבל. כמו בן אצל אביו. אבל המציאות כולה לא יכולה להתנהל כך ותיקון שלם נעשה בצורה מדורגת אחרי תהליך משמעותי ועמוק. זהו רגע שמביא את חוני לגילוי עצמי חדש. לפי המשך הסיפור הוא, כמו עץ חרוב, נרדם למשך 70 שנה ומתעורר למציאות חדשה.

המציאות החדשה שונה לגמרי. הדורות השתנו ואיתם גם הרעיונות , הרצונות והכלים. חוני שהיה איש דומיננטי בדורו הולך לבית המדרש ומגלה שאף אחד לא מזהה אותו. אף אחד לא מבין אותו. הוא מתגלה בלבדיותו. הביטוי הידוע 'או חברותא או מיתותא' נחקק מתוך סיפור חייו. חוני מת בצערו. מתברר שקרבתו האינטימית לאלוהים כבן אצל אביו לא הספיקה. חוני חיפש סביבה אנושית תומכת, הוא רצה שיבינו אותו ומשהו מזה היה חסר. וחוני כבר לא איתנו.

תחנה סופית – חצור הגלילית

מירושלים ומחרובי השפלה אני קופץ באחת לצפון הרחוק אל חצור הגלילית, שם ממתינה לי מערת הקבורה של חוני המעגל. לא ברור איך וכיצד התגלגל חוני אל הגליל העליון. אולי מחמת ריבוי הגשמים שם. אבל כבר מהמאה ה-13 ישנה מסורת המזהה שם את מקום קבורתו יחד עם אשתו ובניו. בשנת 1884 שררה בצורת בארץ ויצאה מצפת משלחת רבנים לתפילה במערת חוני המעגל, שבעקבותיה נפתחו שערי השמים והמטירו גשמי ברכה. גם בקרב ערביי הסביבה הפך חוני לקדוש מיוחד הנקרא בפיהם ’חונה-אל-מעג’ל’.

את פניי מקבל מתחם קבורה מתוחזק היטב עם כיפת אבן לבנה ורחבה קדמית שברצפתה חקוק מעגל ובו ציור כפות רגליים. חוני תמיד ייזכר כקוסם רב עוצמה במעגל. אני נכנס לתוך המעגל לחוש באנרגיה של חוני , מרים את ידיי לשאת תפילה שתהא השנה הזו שנת גשמי ברכה ושמחה. אבל אני גם לא שוכח להשתמש בידיים בשביל לתת לחוני חיבוק כי חוני, כמו כולנו, הוא לא רק גיבור מפורסם. הוא אדם בודד שזקוק לאהבה.

טיפ לסיור

קבר חוני נמצא בגבול המערבי של חצור הגלילית. בז' מרחשוון ,היום בו לפי המסורת מתפללים לראשונה על גשמים, עולים רבים לציון הקבר ומתפללים בשירים ובמנגינות לירידת גשמי ברכה. כדאי לשלב ביקור בקברי המקובלים בצפת ובקבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה.

זה הזמן להנות עם שבילים ברוח

טיולים והרצאות ◇ קורסים וסדנאות

קידום אתרים לעסקים קידום אתרים לעסקים
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support