מלא פרטים לקבל מתנה





הלשון בגוף האדם ובארץ ישראל

איינשטיין מוציא לשון (Arthur Sasse, 1951 – ויקימדיה)

הלשון המתגלגלת בפינו היא מהשרירים המיוחדים שיש בגוף.

הלשון הכרחית לדיבור יומיומי וחיונית לטעימת המזון. ללשון נועד גם תפקיד במשחקי האהבה והיא מזכירה לנו כמה מקומות ואירועים במפת ארץ ישראל.

אלו מקומות ברחבי ישראל קשורים ללשון ולתפקידיה? הנה מה שהעליתי בחכתי:

ימת הלשון הקדומה

הלשון היא השריר היחידי בגוף שקצהו האחד משוחרר לחלוטין, מה שמאפשר לנו לשחק בה, "להוציא לשון" ולחקור את גמישותה. הדבר הבולט בלשון הוא צורתה המוארכת והדקה שמשמשת גם לתיאור מטאפורי של ים קדמוני שהיה ונעלם במזרחה של מדינתנו: ימת הלשון.

ים המלח הולך ומתייבש מידי שנה. בוודאי חלקכם זוכרים שבעבר היה קו החוף קרוב מכפי שהוא כיום. השינויים בימה המלוחה אינם חדשים. עד לפני 15,000 שנים היה ים המלח עצמו חלק מימה גדולה בהרבה, ימת הלשון. הייתה זו ימה שהשתרעה מדרום הכינרת ועד חצבה שבערבה לאורך 230 ק"מ. ימה זו עצמה הייתה לפני מליוני שנים חלק ממפרץ סדום שהתחבר דרך עמק יזרעאל עד לים התיכון.

העידנים הגיאולוגיים השתנו ואנחנו נשארנו עם ים המלח הקטן והנמוך ביותר בעולם. את השרידים לימת הלשון הקדומה נמצא בשכבות החוואר הרכות שלרגלי מצוקי מדבר יהודה. דוגמה נפלאה לכך היא חוורי מצדה למרגלות ההר ההיסטורי המפורסם.

כמו הלשון האנושית הגמישה גם ימת הלשון עברה תהפוכות וכיווצים ואין לנו אלא לדמיין לשון ימית ענקית שפעם פעם מילאה בקעה ארוכה.

מבחן טעימות וליקוק מים- בעין חרוד

יוצר: chabakano יולי 2008 , ויקימדיה

הלשון היא אבר הטעם המרכזי ואת רוב שיטחה מכסות פקעיות טעם המופקדות על תחושת הטעם של המזון. כשמשהו טעים במיוחד אנחנו משתמשים בביטוי "ללקק את האצבעות". פעולת הליקוק ייחודית ללשון ומבטאת את העוצמה שבטעימה. הפה שואב את המזון, השפתיים מרפרפות והלשון מלקקת בתשוקה.

עובדה זו מזכירה לי סיפור ליקוק תנ"כי מתקופת השופטים. בעמק חרוד על גבול הגלבוע נמצא מעין חרוד שמהווה נקודת חן מרעננת בכל טיול באזור. השופט התנ"כי גדעון התמודד מול המדיינים והתבקש מאת האל לארגן צבא קטן ואיכותי שאנשיו מלאים באומץ ואמונה. גדעון עורך את מבחן שתיית המים מן המעין שבו אבר הלשון הוא מדד מכריע במבחן הקבלה לצבא:

"וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם–שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם." (שופטים ז',5-6)

הרוב המכריע של החיילים כרע על ברכו כדי לשתות ישירות מהמעין ורק 300 איש חפנו את המים בידם ומתוכה ליקקו בלשונם. בסופו של מבחן נבחרה קבוצת המיעוט:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ…" (ז,7).

הרבה פרשנויות ניתנו למשמעות ההבדל בין שני סוגי טעימת המים. אני אוהב את הפירוש לפיו מי ששותה מכף ידו ולא ישירות מהמעין מקפיד על שמירת המים מפני חיידקים וזיהומים ובנוסף מעיד על אישיות מאופקת ושקולה מאשר זה שמתנפל על המים ומלקק בלהיטות. מבחן הליקוק הוא מבחן לבירור תכונות הנפש הראויות לו לאדם בכלל ולחייל בשדה הקרב בפרט.

תדבק לשוני לחכי – לזכר ירושלים

לא מזמן באתי בשעה טובה בברית הנישואין ורגע לפני שבירת הכוס המסורתית נזכרו כל הנוכחים בירושלים.

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי". זהו הפסוק המפורסם מספר תהלים שמצהיר כי איננו שוכחים לרגע את הציפייה לגאולה שלמה. הדימויים שבהם משתמש המשורר הם יד ימין והלשון שבפה. אנו מצהירים שהיד החזקה תאבד את כוחה ושהלשון תידבק לחך ולא תוכל לדבר או לטעום טעם ענוג אם נשכח את ירושלים.

גם הנביא יחזקאל התנבא "וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל-חִכֶּךָ, וְנֶאֱלַמְתָּ, וְלֹא-תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ" (יחזקאל ג, כו) ובספר איכה מתואר המצב המחריד בזמן החורבן "דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל-חִכּוֹ, בַּצָּמָא; עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם, פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם". הלשון היבשה חסרת הרטיבות היא סימן למצב קשה ועדות להסתר פנים מאת אלוהים.

זכינו אנחנו לחיות בתקופת שיבת ציון החדשה ולראות בבניינה של ירושלים הישראלית. הלשון שלנו לחה, רעננה ומלאת טעם וחיים. לשון מדוברת ומלחמת השפות בחיפה.

מעבר לגמישות, לטעם ולרעננות של הלשון יש לה כמובן תפקיד בעצם הדיבור והשימוש בה ביצירת שפה. המלה "לשון" הפכה למלה נרדפת לשפה, לתקשורת המבוססת על סימנים והברות היוצאים מהפה. אותיות כמו: א', ד', ל' לא ניתנות להגייה ללא אבר הלשון אבל כל האותיות כולן הפכו יחד ליצירת לשון ושפה מדוברת. הדיבור הוא הוצאה לפועל של מחשבות ורעיונות ולכן גם יש הטוענים ששורש המילה לשון הוא ל-ו-ש , וכמו שהלשון לש את המזון החומרי הוא גם כלי שעוזר ללוש מחשבות ולהגדיר אותן באמצעות מילים. זה נכון גם להיפך: צורת הדיבור שלנו ובחירת השפה שבה נדבר משפיעה עמוקות על האופן בו נחשוב ועל התרבות שלאורה נחיה.

בשנת 1913 פרצה בישוב היהודי בארץ-ישראל "מלחמת השפות" (או "ריב הלשונות") אודות השפה הנבחרת ללימוד. מוסד הלימודים הגבוהים הראשון בישוב היה הטכניקום (לימים הטכניון שבחיפה) שראשיו החליטו ללמד בו בשפה הגרמנית. ההחלטה יצאה מטעם חברת "עזרה" היהודית-גרמנית, שהייתה הארגון הפעיל ביותר בתחום החינוך בישוב, וקידמה רבות את החינוך העברי.

בני הישוב החדש מחו בתוקף ושאפו להשלטת השפה העברית כחלק מתחיית הלאומיות היהודית. הם הבינו שמהפכה ביצירת לשון עברית מדוברת היא לא פחות חשובה מהתיישבות והקמת מקלט בטוח ליהודים. אל המאבק חברו אנשים מכל השכבות והתפקידים. לאחר שביתות, אסיפות, השמצות הדדיות וויכוחים נוקבים התקבלה לבסוף ההחלטה בשנת 1914 כי שפת ההוראה הראשית בטכניון תהיה עברית.

כיצד הייתה נראית החברה הישראלית לו דיברה בגרמנית, צרפתית או יידיש? העברית המדוברת בלשוננו מאפשרת לנו חיבור לשורשים העמוקים של תרבותנו המקראית, ללשונם של החכמים ולחדש שפה ותרבות מיוחדת שבה נוצקים חלומות, מחשבות ותחושות.

הלשון שיש בתוך פינו מתגלגלת, גמישה ורוויית טעמים. הלשון שיש בגופנו היא לשון עברית ומחוללת נפלאות בכתיבה ובדיבור. ואולי הכי חשוב לזכור שיותר מהכל ולפני הכל "מוות וחיים ביד הלשון".

זה הזמן להנות עם שבילים ברוח

טיולים והרצאות ◇ קורסים וסדנאות

קידום אתרים לעסקים קידום אתרים לעסקים
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support