ארץ רחבת ידיים – היד בשבילי ארץ ישראל

הידיים משמשות אותנו בכל שלב במהלך היום. הן האבר בגוף שמאפשר לנו לגעת, ליצור, לעבוד, להחזיק ולפעול. הידיים גם מלטפות ומחבקות וגם עלולות להכות ולהכאיב. הרבה עוצמה וכח יש בידיים שלנו ואפילו זכרון והנצחה מסומלים ביד. הנה מסע מזורז אל משמעות הידיים במקורות היהדות ושבילי הארץ.

שאו ידיכם קודש (צילום: LUISFI ויקימדיה)

 

מערות הכרמל: ידיים חופשיות ואבן יד

נחל מערות שבכרמל הוא שמורת טבע בעלת חשיבות עולמית בכל הקשור לחקר האדם הקדמון. בשמורה זו תוכלו לראות את המערות הטבעיות בהן נמצאו מיני אדם שונים. במערת התנור למשל נמצאו עצמות ושרידי שריפה של המין הניאנדרטלי כמו גם של מין ההומוספיאנס.

מערת גמל בנחל מערות (צילום: ראובן ישורון, ויקימדיה)

 

הסימנים האנטומיים שאותם בודקים המדענים מבוססים על גודל המוח, מבנה המצח ולא פחות גם: מבנה הידיים. הפיכתם של הגפיים הקדמיות לידיים משוחררות בעלות אצבעות גמישות ואגודל נגדי המאפשרים אחיזה עדינה הפכו את האדם למין ביולוגי בעל אמצעים כמעט בלתי מוגבלים המאפשרים את שגשוגו.

שליחת היד לעץ הדעת (ציור של מיכלאנג'לו, הקפלה הסיסטינית, מאה 16)

 

הממצאים הארכאולוגיים שנותרו לנו מאותם עידנים הם בעיקר "אבני היד". האבנים שעברו סיתות ועיצוב כדי להפכם לכלים שימושיים מעידים הן על תבונת האדם הקדמון והן על היכולת שלו לממש בפועל עשיה מורכבת המבוצעת בידיים.

יד ראשונה ושנייה: מגן עדן ועד היום

בתור אבר שמתמקד בעשיה ומגע נקשרות הידיים לחוש המישוש. מעניין שהמלה מישוש קרובה ודומה למלה שימוש. הידיים הממשמשות מאפשרות לעשות שימוש ופעולה. העיסוק שמביא לנו פרנסה נקרא בעברית "משלח יד" ומדגיש את תפקידן של הידיים בעבודה. אבל השימושיות של הידיים מבטאת בצורה עמוקה סוג של בעלות. רכב מיד ראשונה או ארון יד שנייה הם חפצים שנעשו בהם שימוש וגם היו שייכים למספר בעלים. היד היא ייצוג גם של שימושיות וגם של שליטה ובעלות.

כשאלוהים הניח את אדם וחווה בגן עדן הוא חשש שהידיים ישמשו אותם לרעה "וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג). הוא חשש שהשימוש יביא לתחושת שליטה חסרת אחריות.

המחשבה והתשוקה יוצאים אל הפועל באמצעות הידיים שהן לראשונה מביאות רעיון לכדי מימוש. שליחת היד אל הפרי האסור מבטאת את היכולת המסוכנת הכרוכה באפשרויות הבלתי מוגבלות של האדם. ואכן מאז גורש האדם מגן עדן אנו מוצאים שהידיים מביאות מכשול כפי שהרצח הראשון על ידי קין נעשה באותם ידיים. למעשה בעולם הרוחני של התנ"ך תמיד נגלה יחס דואלי כלפי הידיים: הכרה בכוחם החיובי ואזהרה מכוחם השלילי.

ידי האבות וברכת כוהנים

דמותו של אברהם אבינו שיקפה את שני הצדדים, החיובי והשלילי, הטמונים בידיים. מצד אחד סירב לקבל מעשר רכוש ממלכי צדק מלך שלם באומרו: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ" ומצד שני הניף את ידו בעקדת יצחק כדי ליטול את חיי בנו יחידו כשברגע האחרון מלאך האלוהים קורא לו: "אל תשלח ידך אל הנער"! במאבקים על ירושת הבכורה אנו מוצאים שישמעאל בן אברהם מוגדר כ"פֶּרֶא אָדָם–יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ" וכך גם עשו (המסמל את כוח העשייה) מתואר כבעל ידיים "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו".

לעומתם, לקראת מותו קורא יעקב לאפרים ומנשה בני יוסף ומניח את ידיו לברכם.

יעקב מברך את אפרים ומנשה. ציור של רמברנט

 

דרמה שלמה מתרחשת כאשר הוא בוחר לשכל את ידיו ולהניח את יד ימינו על אפרים הצעיר ואילו את שמאלו על מנשה הקטן. יוסף מנסה להניאו מכך ולשנות את מיקום הידיים בברכה אך יעקב מתעקש. יעקב משתמש בידיים כדי להאציל ברכות פיזיות שיתממשו בפועל. מסורת זו נמשכה הלאה בברכת הכוהנים המוכרת עד היום במהלכה מרימים הכוהנים ידיהם כדי להשרות את ברכת האלוהים בקרב הקהל.

כוחי ועוצם ידי בארץ ישראל

הקריאה המקראית עבורנו היא להשתמש נכון ובתשומת לב יתרה בידיים במיוחד עם הכניסה לארץ ישראל. כמו בעבר העתיק כן גם היום בעידן הציונות המודרנית שוררת לעיתים האווירה שהאדם במו ידיו עושה הכל ולו מגיע הכבוד.

תופעה זו יכולה להיות מסוכנת אם היא מביאה לגאווה לא בריאה. המקרא מזהיר: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ–כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים, ח,יז). אכן יש לך ידיים וכוח לפעול אבל מקורם ביד האלוהים ובזרועו הנטויה.

מנורת הכנסת: ויהי ידיו אמונה

לעומת "כוחי ועוצם ידי" מציג משה רבנו את הגישה ההפוכה. משה השתמש פעמים רבות בידו ובמטה שאחז בחלק ממכות מצרים ובקריעת ים סוף. כאשר נזקק להילחם בעמלק מתאר הכתוב תפקיד מיוחד שנועד לידיים שלו:

"וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ–וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ". במנורת הכנסת שעיצב הפסל בנו אלקן מפוסלות סצנות רבות מההיסטוריה היהודית ובתוכן גם סצנת הידיים של משה.

משה מרים ידיו בתמיכת אהרון וחור . קטע ממנורת הכנסת של הפסל בנו אלקן. צילום: תמר הירדני, ויקימדיה)

 

מרתק לראות כמה השקיעו וטרחו אהרון וחור כדי להחזיק את ידי משה באוויר מתוך אמונה שזה יוביל לניצחון. בניגוד לכוחי ועוצם ידי מציע משה את "ידי האמונה" המובילים לאמונה באלוהים וכסמל לכך הוא פשוט מרים את ידיו למעלה מול עיני העם.

מסכת ידיים ותפילין של יד

תפילין של יד כנגד הלב (צילום: Milan.sk, ויקימדיה)

גם בתקופת המשנה והתלמוד אנו מוצאים את ההתייחסות המיוחדת לידיים כאבר הזקוק להתקדשות. בתקופת המקדש וההקפדה על דיני טומאה וטהרה הרבו בנטילת ידיים ואף הקדישו לכך מסכת שלמה בשם "מסכת ידיים". החכמים הקפידו על מגע נכון ודינים שלמים דנים במה מותר או אסור לנגוע.

הכוהנים במיוחד היו מקדשים את רגליהם וידיהם ברחיצת מים חיים ובזמנינו נשאר המנהג ליטול ידיים עם הקימה מהמיטה ולפני בציעת לחם. מצות הנחת התפילין משלבת כריכת רצועות על הזרוע והיד והכוונתם לכיוון הלב. כל אלה נועדו כדי לעדן את כוחם של הידיים ותיעולם למטרות קדושות בלבד.

יד ושם ויד לבנים: זיכרון והנצחה

לצד כוחם של הידיים בפעילות ובעשיה אנו מוצאים שהיד נקשרת גם לזיכרון והנצחה. מספר ישובים בארץ כוללים בשמם את היד: יד רמב"ם, יד חנה, יד מרדכי וכו'. בכולם נקרא הישוב על שם אדם אותו מבקשים להנציח ולזכור. אתר ההנצחה המפורסם ביותר מוקדש לנספי השואה: "יד ושם". בהשראת הנביא ישעיהו התקבל המונח "יד" כמוסד הנצחה: וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם–טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת (נו,ה). כך גם בכל עיר בישראל נמצא גם "יד לבנים", מרכז הנצחה לנופלי מערכות ישראל שגרו באותה עיר.

זמן רב תהיתי מדוע ולמה נקשרת דווקא היד לתודעת הזיכרון? יתכן וזו הסיבה: היד היא זו שמייצגת רעיון שמתגשם במציאות. היד מסמלת את הכוח שבעשיה. גם את הזיכרון המופשט אנו מבקשים לבטא במציאות מוחשית ולא רק במחשבה בדיוק כפי שהיה בימי חייו ופועלו של הנפטר. לכן "יד" בהקשר המקראי תמיד כולל בניית אתר ומצבה כפי שמוצאים ביד אבשלום, קיברו של בן המלך דוד בירושלים. לזכור מישהו באמת זה לתת לו נוכחות ממשית גם אחרי שהלך.

נרות נשמה דולקים בטקס שנערך על ידי הצי האמריקני לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, ויקימדיה.

 

עם יד על הלב

הרבה פעולות, ביטויים והקשרים יש לידיים: חשוב שלא נשב בחיבוק ידיים ולא נטמון ידנו בצלחת. יש ליצור ולבנות ולקחת משימות בשתי ידיים כי לכולם יש ידי זהב בתחום מסוים. מצד שני חשוב לזכור שלא להרוס באותם הידיים. לנו הבחירה תמיד האם לקפוץ את ידנו או לתת ברוחב יד, האם לנהוג ביד קשה או ביד רכה. אז תשמרו על הידיים כי שם נמצא הכוח שלכם!

זה הזמן להנות עם שבילים ברוח

טיולים והרצאות ◇ קורסים וסדנאות

קידום אתרים לעסקים קידום אתרים לעסקים
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support