מלא פרטים לקבל מתנה




החוזה והחלום – מסעו של הרצל בארץ ישראל

יותר מכל דמות אחרת מזוהה בנימין זאב תאודור הרצל עם התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל. הרצל תמיד היה נראה לי כאריסטוקרט מחוייט עם הדרת פנים מיוחדת. הזקן הארוך הניבט מתמונותיו כאילו הפך בלתי נפרד מהפרוייקט השאפתני של חייו: ההכרה בקרב האומות בדבר הזכות וההכרח למדינה יהודית עצמאית.

בשעה שחובבי ציון הידועים התמקדו בעליה, עבודת אדמה והקמת מושבות ראה הוא את הצורך בפעולה דיפלומטית להכרה מדינית ברעיון הציוני מצד האימפריות בזירה העולמית. ב 1896 הוא מפרסם את סיפרו "מדינת היהודים" בו הוא משרטט את הקווים המעשיים למימוש חזון המדינה היהודית. ב- 1897 מייסד הרצל את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל.

הרצל על מרפסת המלון בבאזל, הקונגרס הציוני החמישי

 

הכיוון היה ברור: מדינה יהודית בארץ ישראל. אומנם בהמשך הרצל השתעשע באפשרות המעשית להקמת מדינה באפריקה או אף בדרום אמריקה אך הרעיון נפל בקול רעש גדול. שייכות לאומית למולדת תיתכן אך ורק בארץ ישראל.

באוקטובר 1898 יוצא הרצל למסע בן 10 ימים בארץ ישראל. המסע לא היה ביקור התרשמות מחבלי מולדת ובטח לא במטרה לבנות מושבה חדשה. למסע היתה מטרה אחת: לפגוש את הקיסר הגרמני וילהלם השני. הימים היו סוף תקופת הזוהר של האימפריה הטורקית השולטת בארץ. אימפריות המערב החלו נוגסות במרחב והקיסר הגרמני הסתמן כגורם חשוב להבטחת הטריטוריה היהודית העתידית. וילהלם השני הגיע לירושלים לחנוך כנסיות גרמניות והרצל שאף לקבל את חסותו של הקיסר ובכך גם לשכנע את הסולטן הטורקי שהמדינה היהודית תהיה לטובת כולם.

את המסע הקצר תיעד הרצל ביומנו וממנו משתקף קושי, תלונות רבות ותקווה אחת בסופה. אנו נטעם טעימה קלה מתחנות המסע.

הרצל על סיפון האוניה בדרכו למסע

בנמל יפו

נמל יפו היום הוא פנינה לכל תייר או ישראלי המבקר במקום. בתי קפה וגלידריות לצד גלריות אומנות מעטרים את המקום. עין חדה תזהה גם בסמיכות למזח שלט כחול המסמן את התחנה הראשונה במסעו של הרצל בארץ ישראל. ב26 באוקטובר דורכות רגליו של הרצל לראשונה על אדמת ארץ ישראל. יפו של אז הייתה מטונפת וצפופה והחוויה הראשונית של הרצל היא "עוני, אומללות וחום, בצבעים עליזים. תוהו ובוהו ברחובות". הרצל כלל לא מראה התרגשות עם ההגעה לארץ ונראה כי בא כפרויקטור שמתמקד בפתרון בעיות שכל מעורבות רגשית עלולה להזיק לו.

במושבות העבריות

הרצל עובר בין כמה ממושבות העליה הראשונה. רובן קיבלו את חסותו של הברון רוטשילד שנודע בנדיבותו. אלא שהרצל לא אהד את מנגנון הפקידים ואת עריצותו של הברון בתפקוד המושבות. וכך כשהוא מבקר בראשון לציון הוא כותב: "אימתו של הבארון מפאריס מרחפת מעל כולם. המתיישבים המסכנים המירו פחד אחד במשנהו.. "

מראשון לציון ממשיך הרצל גם לנס ציונה ולמושבה רחובות. שם הוא מתקבל בתשואות רמות "יחי ד"ר הרצל! יחי עם ישראל ! תחי הציונות". הרצל מתרשם מן האיכרים הגאים במקום, ומרגיש שאכן מאחוריו עומד ותומך העם היהודי.

קבלת פנים מרגשת

בין הערים תל אביב וחולון נמצא אחד השטחים הפתוחים הגדולים בתוככי המטרופולין של גוש דן. במתחם של 3000 דונם עומד המוסד ההיסטורי "מקווה ישראל" שמאגד היום תחתיו מספר בתי ספר. לפני 150 שנה הוא הוקם כבית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל מייסודו של קרל נטר הצרפתי.

הדרך הראשית מיפו לירושלים עברה ממש לצד בית הספר והרצל ביקש לנצל זאת למפגש עם הקיסר.

ציון תחנתו הראשונה של הרצל בנמל יפו

תמר קופרשטיין, אחת התלמידות במקווה ישראל, תיארה את המפגש עם הרצל: "בית הספר רעש מההכנות… ומה נפלאות העיניים של האיש הזה! כל צער האומה הנודדת במשך אלפים שנה נראה מתוכן, קרנו פניו וקסם של הכרה עצמית נפלאה שפוך עליו.."

הרצל מתאר את תוכנו של המפגש החשוב: "הושטתי את ידי כלפי מעלה ועמדתי לפניו בגילוי ראש. הוא צחק ועיניו האדנותיות ברקו אלי: "מה שלומך?" , "תודה, הוד מלכותו. אני תר את הארץ. איך עברה עליך נסיעתך עד עתה, הוד מלכותך?" הוא מצמץ בחוזקה בעיניו. "חם מאוד. אבל לארץ יש עתיד."

בשנת 2012 נחנך פסל ברונזה בדיוק במקום המפגש של שני המלכים המהוללים. הקיסר רכוב על סוסו בעוד הרצל עומד כשכובעו בידו לאות כבוד. הרגע הזה אף הונצח במצלמתו של דוד וולפסון, עוזרו האישי של הרצל, אלא שזה פיספס את הזוית הנכונה ויצר תמונה קטועה. המצב תוקן הודות לפוטומונטאז מחודש שאורגן על גג מלון ביפו.

בירושלים

הגיעה זמנה של התחנה המשמעותית במסע: המפגש הרשמי עם הקיסר בירושלים. הרצל מגיע ברכבת לעיר הקודש רגע לפני כניסת השבת כשהוא חולה ותשוש. לצד תלונותיו מהזוהמה שבעיר ומהספסרות בצל הכותל המערבי הוא מביע הפעם גם את התרשמותו מקיסמה של העיר: "למרות התשישות עשתה עלי ירושלים העטויה דוק של ירח, על קווי הרקיע המופלאים שלה, רושם עז. נפלאים הצללים של מצודת ציון, של מגדל דוד….גם בחורבנה כיום עדיין היא עיר יפה ויכולה היא, אם נבוא לכאן, להיות שוב אחת מערי העולם היפות ביותר".

הפוטומונטאז' של וולפסון בתיעוד המפגש בין הרצל לקיסר הגרמני

 

ב 2 בנובמבר זומן הרצל אל האוהל הקיסרי ששכן במגרש הרוסים. המקום נערך כמחנה ענק לשהות פמליית הקיסר. הרצל עומד נרגש מול הקיסר. הרגע הגורלי הגיע. "הוצאתי את הנייר שלי וקראתי, תחילה בקול נמוך ונרעד במקצת אך בהמשך בנינוחות. מפעם לפעם הרמתי את מבטי מן הנייר והסתכלתי היישר אל תוך עיניו שנחו עלי ללא ניע". הוא נושא את נאומו אודות הזיקה של היהודים לאדמה הזו ובדבר הצורך המשולב למצוא לבעיית היהודים פתרון מעשי שיביא גם ברכה למרחב השומם של פלסטינה. הוא מדגיש שהדבר יסב רווחה לטורקיה עצמה ושהזמנים המודרניים כשירים לכך. בהתרגשותו כי רבה ציפה הרצל לשמוע תגובה חיובית ומעודדת אלא שהקיסר היה מאוד לאקוני בגישתו.

"כשסיימתי – הוא החל לדבר. "תודה לך על הדברים הללו, שעניינו אותי מאד. מכל מקום העניין טעון עדיין לימוד מדוקדק ודיונים נוספים.. הארץ זקוקה בראש ובראשונה למים ולצל. תנועתכם, שהיא מוכרת לי היטב, טומנת בחובה מחשבה בריאה". בפועל לא ניתנה הבטחה ברורה ומעשית שתקדם את פרוייקט חייו של הרצל והוא יוצא מאוכזב. מירושלים, חוזר חזרה הרצל לכיוון הנמל. הוא מספיק ליטוע עץ במושבה מוצא ועוזב בחופזה את הארץ ב-4 בנובמבר.

הקיסר הגרמני וילהלם השני

החלום והמימוש

הרצל לא אומר נואש וממשיך לחלום ולעשות. עם חזרתו לאירופה הוא מתמיד במגעיו בקרב האומות ואף נפגש עם האפיפיור. הוא מעלה על הכתב את הרומן האוטופי "אלטנויילנד" (ארץ חדשה ישנה) בה מתואר מסע דמיוני של צעיר יהודי וינאי לארץ ישראל. בספר עולה דמותה העתידית של המדינה היהודית עם רעיונות שהקדימו את זמנם: תעלת הימים שתחבר את הים התיכון לנהר הירדן, מדיניות רווחה, שוויון זכויות מלא ומרכז כלכלי שמוקדו בעיר חיפה דווקא. מהספר נגזרה הסיסמה הידועה "אם תרצו אין זו אגדה". הספר תורגם לעברית תחת הכותרת "תל אביב" שכן "תל" מסמל את הישן ואילו "אביב" את החדש. השם הזה כידוע הפך להיות עם התפתחות הציונות בארץ השם של העיר העברית הראשונה.

שנת 1904. מותו הפתאומי בטרם עת גרם לזעזוע בקרב כל העם היהודי. בינתיים התחוללו שתי מלחמות עולם, תמורות מדיניות במזרח התיכון ושואה גדולה שהבהירה את ההכרח במדינה עברית עצמאית. נבואתו של החוזה מתגשמת ומדינת היהודים מוקמת בגבורה. בשנת 1949 מועלים עצמותיהם של הרצל ומשפחתו אחר כבוד להר הנושא את שמו, הר הרצל.

הקבר בהר הרצל, ירושלים

זיכרו של הרצל מונצח כמעט בכל עיר במדינת ישראל. דיוקנו המרשים הפך לאידאל מרשים עוד יותר. הרצל הוא התזכורת עבורנו להמשיך תמיד לחלום ולעשות בלי לוותר כי תמיד תמיד אם תירצו – אין זו אגדה. היום בתקופתנו נהיינו אולי ציניים כלפי הציונות וכלפי חלומות.. אבל זו עובדה, באמת אם תרצו אז אין זו אגדה. הרי הרצל כבר הוכיח.

 

זה הזמן להנות עם שבילים ברוח

טיולים והרצאות ◇ קורסים וסדנאות

השאירו פרטים וקבלו עדכונים וגם מתנה אצלכם במייל!

קידום אתרים לעסקים קידום אתרים לעסקים
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support