מלא פרטים לקבל מתנה




רגל על רגל – הרגליים בשבילי ארץ ישראל

הליכה רגלית או ישיבה על כיסא הן פעולות יומיומיות שלא נוכל לעשות ללא הרגליים. הרגל ממוקמת בחציו התחתון של הגוף וזוכה לתשומת לב פחותה אבל למעשה אנו זקוקים לה יותר מכל אבר אחר כדי לעמוד, לזוז ולנוע. בארץ ישראל ישנה חשיבות מיוחדת לרגליים ולכבוד מצות העליה לרגל בפסח כדאי להיזכר במקומות ואירועים הקשורים ישירות אל הרגל.

לך לך!

מפורסמת קריאתו של האל לאברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב). ארץ ישראל היא המקום אליו אברהם הלך באמונה.

פעולת ההליכה של אברהם נכרכת בנטישת העבר לקראת עתיד חדש. ההליכה הפיזית מבטאת תנועה, שינוי והתפתחות פנימית שיש איתה בשורה חדשה.

מעניין אם אברהם מדד את מסעותיו מחרן לכנען והגיוני שאם אכן עשה זאת הוא השתמש ביחידת המידה "רגל". למידת המטר והאינץ' קדמה שיטת ה"רגל" שאורכה 30.48 ס"מ ומקובלת כמעט בכל התרבויות. אברהם הולך ונודד ולבסוף מגיע לארץ המובטחת שם הוא נעמד, מתייצב וקובע את מקומו.

האדם הזקוף

בשונה מרוב בעלי החיים עומד האדם ניצב וזקוף על שתי רגליו. אלה מעניקות לו גובה וגם אפשרות לעמוד ביציבות. בתאוריית האבולוציה ניכרת התפתחות האדם במעברו מהולך על ארבע להולך על שתיים. גם בחיינו כיום אנו רואים זאת בעינינו: האתגר הראשוני בגדילת התינוקות הוא ביכולת לעמוד על שתיים מבלי ליפול.

עם התבגרותנו הפכה תנוחת העמידה למובנת מאליה וחסרת חשיבות עצמית. אנחנו מעריכים אנשים שיושבים וקוראים ספר, שמקדישים זמן להליכה או ריצה אבל לעמידה כביכול אין ערך עצמי אלא כאמצעי לקראת תזוזה. את העמידה נגלה בעיקר במצב מתוח ועצבני כמו עמידה בתור לבנק או בקניות בסופר אבל האם אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים בכוונה תחילה ומתוך מודעות חיובית?

אברהם העומד

כשאברהם מגיע לאלוני ממרא שבחברון הוא זוכה להתגלות אלוהית ומקיים את מצות ברית המילה. אברהם פותח את אוהלו ומצפה להכניס אורחים שיבואו מהדרך. שלושה אנשים אפופי אבק נראים למרחוק ובדיעבד מתברר כי הינם מלאכי אלוהים.

למרות חולשתו ומכאוביו מזדרז אברהם לארחם ולשרתם כיד המלך. בעוד הם סועדים את ליבם נאמר על אברהם: "וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יח). אברהם מקפיד לעמוד. בעמידה זו הוא מבטא כבוד ונכונות לשרת.

אם ריצתו אליהם מבטאת את אנרגיית הפעילות הדינמית ותנוחת ישיבה היא מצב פסיבי בלבד הרי שהעמידה במקום על הרגליים היא ביטוי לנוכחות מודעת הבאה במגע עם מה שממול. כמו עמידתו מול האורחים נעמד אברהם מול האלוהים, מכבד אותו, משוחח ולעיתים אפילו מתווכח. בעמידתו הזקופה הוא מגלה את כוונתו ליצור קשר ולשרת. .

תפילת העמידה

אולי זו הסיבה שאנו מוצאים בדתות המונותאיסטיות את ערך העמידה כפרקטיקה רוחנית (לעומת ישיבת הלוטוס המזרחית). המוסלמי המאמין קודם כל יעמוד על רגליו יציב ונוכח לפני שהוא כורע להשתחוות. הנוצרי יעמוד אל מול הצלב בשפיפת ראשו.

אצל היהודי תהיה התפילה החשובה ביותר קרויה "תפילת העמידה" בה המתפלל עומד ברגליים ישרות וצמודות נוכח אלוהים ומדבר אליו.

בעיני הפרשנים יש בחובת העמידה ניסיון להידמות למלאכים שרגליהם ישרות ללא היכולת לכופף ברכיים (ועל כן מכונים גם "עומדים"). המלאך הוא ישות שכולה עמידה ושירות של שליחות. כך גם האדם בשעה שהוא בנוכחות ראוי שיהיה בתנוחת עמידה דווקא.

עליה לרגל בירושלים

ימיו של אברהם עברו ועם ישראל הופיע בעולם. מרכזו הפולחני נראה בתחילה בדמות משכן נודד ובהמשך נבנה כמקדש של קבע בירושלים. הקריאה האישית "לך לך" הפכה למצווה קולקטיבית בה שלוש פעמים (=רגלים) בשנה יעלו לרגל למקום הנבחר. בספרות חז"ל מפורטים דיני ההליכה ועצם השימוש במונח "רגלים" הביא חכמים רבים למסקנה שקיום המצווה הראשוני הוא דווקא בהליכה רגלית ולכן נכים ומוגבלים יהיו פטורים ממצווה זו. כנראה שעצם ההליכה הרגלית (גם אם היא סמלית וחלקית) יש בה כדי לעורר תנועה פנימית וחוויה ששותפים לה הגוף והנפש כאחד.

אתרי הרגל בבקעת הירדן

מצות העליה לרגל איחדה את העם וחיברה אותם למקום המקודש, אבל נשאלת השאלה מדוע נקראת המצווה עליה לרגל ולא עליה ברגל כפי שמתבקש? מי שהציע פירוש מרתק לכך היה הארכאולוג אדם זרטל ששם לב כי פסוקים רבים בתנ"ך הנוגעים לארץ משתמשים במטפורת הרגליים ובעיקר מזכירים את כף הרגל בהקשרים שונים:

צילום אוויר של המתחם בביד'ת א-שעב ליד        ארגמן, מבט לצפון

  1. בעלות על טריטוריה: "כָּל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ-לָכֶם נְתַתִּיו. (יהושע א,ג)
  2. הכנעת האויב: "ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו" (תהלים מ"ז, ד).
  3. קשר בין העם לארץ: "ולא אוסיף להסיר את רגל ישראל מעל האדמה…" (דברי הימים ב ל"ג, ח)
  4. דימוי למקדש: "…את מקום כסאי ומקום כפות רגלי אשר אשכן שם.." (יחזקאל מג, ז)

זרטל לא הסתפק בפסוקים וביצע סקרים ארכאולוגיים בבקעת הירדן ובשומרון וגילה למרבה ההפתעה מספר אתרים ארכאולוגיים מתקופת ההתנחלות שנבנו ואורגנו בצורת כף רגל או סנדל.

לטענתו של זרטל יש בכך הוכחה שלשון המקרא אודות כף הרגל אינה רק דימוי מטפורי אלא ייצוג מוחשי של אתרים מקודשים אליהם עלו רגלית להוכיח בעלות, שליטה וזיקה לארץ.

זו הסיבה שעולים לרגל שהרי המתחם המקודש היה אכן בצורת כף הרגל.

העקב וכף הרגל

כף הרגל מככבת בעוד סיפורים מקראיים ומתגלה כחלק החשוב ביותר מכל חלקי הרגל. אולי זאת מפני שכף הרגל נושאת את מלוא כובד הגוף והיא גם מרככת את המפגש עם הקרקע ומאפשרת אחיזה בתנאי שטח שונים.

יעקב אבינו נקרא על שם העקב של אחיו עשו אותו אחז בבטן אימו. בהמשך חייו הוא נאבק במלאך מסתורי ונוקע את כף רגלו. רק במעמד זה משתנה שמו מיעקב לישראל כסמל של שינוי ממצב נמוך לטובת שררה וגדולה. העקב היא מצד אחד נקודת התורפה בדיוק כמו העקב של אכילס במיתולוגיה היוונית אך הוא גם המפתח להתפתחות וגדילה.

בהתגלות האלוהית בסנה הבוער מתבקש משה רבינו לחלוץ את נעליו המכסות את כפות הרגליים. גם הכוהנים במקדש היו רוחצים את רגליהם והולכים יחפים בתוככי המקדש אולי כדי לא ליצור חציצה בין המקום הקדוש לבין האדם.

הנעליים הפכו לפריט בלתי נפרד מהביגוד האנושי ולנעילתם כמו לחליצתם יש משמעות תרבותית וסימבולית. בהלכה היהודית יש פירוט מדוקדק כיצד בדיוק לנעול נעליים, לקשור אותם ומה סדר החליצה. ההקשר המפורסם ביותר בנושא הנעליים הוא מצות החליצה.

מצות החליצה בבית לחם

מגילת רות מתארת את עלילותיה של אשה מואביה שהתעקשה להתלוות לחמותה נעמי במסגרת טרגדיה משפחתית של איבוד בעל וילדים. לפי חוקי התורה כאשר אדם נפטר ולא השאיר אחריו בנים – חובה על אחיו לשאת את אלמנתו לאישה כדי להקים זרע למת. חוק זה נקרא ייבום , אך אם האח מסרב להתחתן עימה יש לערוך טקס חליצה במהלכו חולצת האלמנה את נעלו של הסרבן, יורקת ואומרת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל" (דברים כה).

גם בטקס הפומבי של רות והגואל הסרבן מתבצע אקט חליצת הנעל במהלכו כל הזכויות הקנייניות של אלימלך ובניו מועברות לבועז: "וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹּעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ" (ד,ט) וכך מטקס של חליצת נעל וגילוי כף רגל יוצא בהמשך לעולם המלך דוד, בונה ירושלים, אליה עולים עד היום לרגל.

טביעת הרגל האקולוגית

מהעבר העתיק אנו קופצים לשנות האלפיים ומגלים שהרגל האנושית נוכחת ובועטת. האנושות השתלטה על כדור הארץ וטביעת רגלו של האדם הפכה כמעט מוחלטת. יש לכך השלכות עצומות על עתידם של צמחים וחיות ועל עתיד חיינו וחיי הדורות הבאים בכוכב הזה. הרגל האנושית מאפשרת לנו מרחב פעילות עצום וגרמה למין האנושי להצליח להגיע לכל פינה בתבל אבל חשוב לזכור שעלינו כיום החובה לא לשבת רגל על רגל אלא ליצור איזונים ולהפחית מדריסת הרגל הגסה. ואולי פשוט נתחיל בהרגלים קטנים כמו למשל לעמוד בתור בסבלנות ובנוכחות או לוותר על נסיעה באוטו ליום אחד ופשוט ללכת יותר ברגל…

 

זה הזמן להנות עם שבילים ברוח

טיולים והרצאות ◇ קורסים וסדנאות

השאירו פרטים וקבלו עדכונים וגם מתנה אצלכם במייל!

קידום אתרים לעסקים קידום אתרים לעסקים
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support